בכל שנה נזעקת מערכת החינוך נוכח הירידה בשיעור הזכאים לבגרות. השיעור הארצי עומד כרגע על גבול ה-50% (מלמטה), וזאת למרות כל ה"תרגילים" היצירתיים שהמערכת ממציאה כל פעם. מה היו ה"תרגילים" שנוסו עד היום? שיטת ההגרלות של אמנון רובינשטיין, שיטת המיקוד של יוסי שריד, מועדי קיץ במתמטיקה ואנגלית והמחצית השלישית.
השיטות השונות שנוסו עד כה
שיטת ההגרלות: בכל שנה נערכה הגרלה, מתוך מקצועות החובה. המקצועות שיצאו בהגרלה, לא התקיימו בהם בחינות בגרות וציון התלמיד נקבע לפי הציון השנתי שלו (ציון המגן).
שיטת המיקוד, הנהוגה עד שנה זו: מבוססת על כך שבבחינות הבגרות (בכל המקצועות) לא נכללים כל הנושאים שנמצאים בתוכנית הלימודים, והפירוט על כך מתפרסם זמן קצר לפני חופשת הפסח.
מועדי קיץ במתמטיקה ואנגלית, הנהוגים כיום, באים לתת לתלמידים הזדמנות נוספת לתקן את הישגיהם הסופיים בתיכון בשני המקצועות הללו, המהווים "טראומה" לאומית ושמספר התלמידים הנכשלים בהם הוא הגבוה ביותר.
המחצית השלישית, הנהוגה כיום: קורס קיץ מרוכז, באורך חמישה שבועות, בהם תלמידים שנכשלו בבחינת בגרות במקצוע חובה כלשהו, יכולים להשתתף ולהיבחן שוב עם סיום הקורס בבחינת בגרות שמשרד החינוך מחבר במיוחד.
חינוך, בחינות בגרות, שיפור מערכת החינוך ברמת-גן
ריבוי הבחינות – מדוע אין הוא יעיל?
נזכיר כאן, כי קיימות בחינות בגרות בעשרות רבות של מקצועות שונים (ומשונים), וכך עובר התלמיד הממוצע את שנות התיכון-על כל בעיות גיל ההתבגרות, בשינון רב של עשרות נושאים, בלימוד פסיבי בדרך-כלל, בדיכוי כל יצירתיות ומקוריות – בקיצור, בלי הכנה מספקת, הן ללימודים האקדמיים והן לחיים האמיתיים בכלל. ואז, כשאותו תלמיד ממוצע רוצה להמשיך ללמוד במוסד להשכלה גבוהה, עליו לעבור גם בחינה פסיכומטרית (מרבית התלמידים עוברים קורס הכנה לבחינה זו, שעלותו יקרה ביותר). הממוצע של ציוני הבגרות וציון הבחינה הפסיכומטרית הוא הציון המשוקלל, שבו מתחשבים בעת קבלת התלמיד ללימודים אקדמיים. האם זה צודק? האם אלו הנתונים שמנבאים בצורה הטובה ביותר הצלחתו של תלמיד בלימודיו האקדמיים? לפי מחקרים שנערכו, המנבא הטוב ביותר הוא ציון בית-הספר!
אם כך, מדוע לא יוותרו על מכלול עשרות בחינות הבגרות ועל הבחינה הפסיכומטרית? הרי נאמר כבר, כי בחינת הבגרות היא בחינה לא רלוונטית על חומר רלוונטי, ואילו הבחינה הפסיכומטרית היא בחינה רלוונטית על חומר לא רלוונטי.
הפתרון האופטימלי והצעה ליישומו ברמת-גן כעיר פיילוט
אם כך, מהו הפתרון האופטימלי? לדעתי, יש להשאיר רק 4 בחינות בגרות כלליות: עברית (לשון, הבעה בכתב ובעל-פה, ספרות), מתמטיקה, אנגלית – אלו "שלוש השפות", כפי שקרא להם פרופ' הררי. כמוכן, גם היסטוריה יהודית (כולל תנך), ולמגזר הערבי- ערבית ותולדות האיסלאם. בנוסף, יהיה מקצוע תיאורטי ומעשי-אזרחות פעילה, במסגרתו יחוייב כל תלמיד לבצע מטלה אזרחית לטובת הקהילה (יורכב סל של מטלות).
לגבי שאר המקצועות: הם יישארו כבחינות פנימיות, שערכן בתעודת הבגרות יהיה שווה ל-4 המקצועות הנ"ל. וכך יהיה בית-הספר, המוסד שמכיר בצורה הטובה ביותר את התלמיד, בעל המשקל המירבי בהערכת יכולתו של התלמיד. רק אז יחזור בית-הספר להיות משמעותי יותר עבור התלמיד והוריו, ומערכת החינוך כולה תרוויח כתוצאה מכך.
האם יש סיכוי מעשי שמשרד החינוך ינקוט בצעד מהפכני כזה? לצערי, אני מאד סקפטי. דרוש כאן אומץ רב, "ביצים גדולות" ומנהיגות חינוכית אמיתית. הרבה גופים חזקים ובעלי עניין יתנגדו: המנגנון העצום והיקר שמטפל בנושא בחינות הבגרות, ועדות המקצוע השונות, המכונים הפרטיים להכנה לבגרות ולמבחן הפסיכומטרי, הוצאות הספרים, ועוד.
במקרה זה קיימת "תרופת הפלא" של מערכת החינוך – פיילוט: ניתן לקחת עיר גדולה ומגוונת מבחינת בתי-הספר שלה, להחיל עליה ניסוי מבוקר למשך מספר שנים ובסיום התהליך להסיק מסקנות ולקבל החלטות.
רמת-גן מתאימה להחיל בה פיילוט כזה, דבר שמשתלב היטב בהצעה שהצגתי בפני מועצת העיר: לרכז משאבים על מנת לחזק את מערכת החינוך, להעביר רפורמות בחינוך ברמת העיר ולהפוך את רמת-גן למובילה בחינוך בישראל.
אודות ישראל זינגריליד רומניה,. נשוי לחגית, אב לרן, גלית וניצן.משנת 2003 מכהן כחבר מועצת העיר רמת-גן.במשך 18 מנהל את בית הספר התיכון "בליך". 2007 - מנהל פדגוגי של הפרויקט הארצי של משרד החינוך לשיפור הבגרויות. 2006 - מנהל מכללת רעננה.2006 - דירקטור בחברת התקשורת הבינלאומית XFONE.2005 - חבר הנהלת המכללה לביטחון לאומי לנוער.2005 - ניהול כולל של אליפות העולם לנבחרות שחמט (מונדיאל השחמט) , באר-שבע.2004 - חבר הנהלת אופק 2000, המועצה הציבורית להכוונת מקצועות העתיד בישראל.2004 - יועץ ועדת החינוך של הכנסת.2004 - מנחה בפיסיקה באוניברסיטה הפתוחה.2003 - חבר מועצת העיר רמת-גן וחבר בוועדות העירוניות - חינוך, כספים, שלום הילד ושימור.1998 - מייסד ויו'ר אגודת הכדורסל נשים מכבי בליך-רמת חן ופרויקט הילדות העירוני.1992 - עוזר למנהל אגף החינוך ברמת-גן בנושאי פרויקטים חינוכיים. 1991 - דירקטור בחברת Rada.1985 - מנהל בית הספר התיכון בליך ברמת-גן במשך 18 שנה. 1984 - סגן-מנהל בית הספר התיכון בן-צבי בקרית-אונו.1978 - תואר שני בפיסיקה גרעינית(חלקיקים אלמנטריים), אוניברסיטת תל-אביב.
